מרדכי פורת ז"ל

מרדכי פורת, בן ליעקב פוגצקי ולריינה לבית גורביץ, נולד בשנת 1924 בליטא. סיים את לימודיו בבית הספר אורט בקובנה. ביום בו אמור היה להתחיל את לימודיו בטכניון, פרצה מלחמת העולם השנייה והוא הוכנס לגטו בקובנה הרחק ממשפחתו, שהושמדה בעיירה מרטש ליד אליטאס.

בתקופת המלחמה שימש כרתך אלומיניום במחנות עבודה של הגרמנים ואת עיקר עבודתו עשה במפעלי מסרשמיט לייצור מטוסים.

הוא שוחרר בשנת 1945 ממחנה בוכנוולד ומצא עצמו בודד בעולם, שריד יחיד מכל משפחתו.

מרדכי, או בפינו מוטקה, עבד בבית הספר אורט בברלין והתנדב לצה"ל בחו"ל.

משנת 1948 עבד בתל-נוף וניהל את מחלקת הריתוך ביחידת האחזקה האווירית.

הוא היה בעל מוניטין בכל חיל האוויר והיה ידוע כאיש מקצוע שאין שני לו.

השאיר אחריו דורות רבים של רתכים תעופתיים.

בשנת 1977 הצטרף כשותף לבנו יעקב, בהקמת מפעל מתכת, שבו עבד עד יומו האחרון.

מוטקה היה אדם טוב. מעולם לא עשה רע לזולת. אהב להיטיב עם כולם ללא תמורה.

אהב להרחיב אופקים : תמיד עסק בקריאה ובלימוד.

מוטקה אהב את ילדיו אהבת נפש ונתן להם כל שיכול.

הוא נפטר מהתקף לב. בן 65 היה במותו.

יהי זכרו ברוך.

רחל פורת, בת לאריה זרחי ופייגה, נולדה בשדליץ, פולין, בשנת 1932.

ילדת שואה הייתה וככזאת עברה סבל רב בחייה הצעירים. אביה נרצח בתחילת המלחמה ע"י הגרמנים ועם אימה ואחיה נדדה בערבות סיביר עד תום המלחמה. מספרת הייתה שלעתים אכלה עשב מרוב רעב.

בגיל צעיר ילדה את ילדיה יעקב, רינה ורמי וזכתה לראות נכדים ונינים.

אישה מיוחדת במינה הייתה. תבונת חיים בלתי רגילה הייתה לה ולקבל ממנה עצה טובה היה לשם דבר.

לעזור לכולם היה המוטו שלה ובכך הלכה בעקבות אביה, אריה, עליו לחשו שהיה אחד מל"ו צדיקים.

רחל טרחה רבות בגידול שלושת ילדיה ודאגה שלא יחסר להם דבר.

עבדה עם בעלה ועם בנה ונכדיה במפעל פורת עד יומה האחרון.

נלחמה בקור רוח ובעוז במחלה הקשה בה חלתה ונפטרה והיא בת 70.

יהי זכרה ברוך.

רחל פורת ז"ל